כיוף ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

החלטה

1.עניינה של החלטה זו הינה שאלת סמכותו העניינית של בימ"ש השלום לדון בתובענה, בדרך של המרצת פתיחה, למניעת מימוש משכנתא הרשומה על חלק ממקרקעין, הנמצאים בבעלות משותפת במושאע, ביחס לבית מגורים הנמצא על המקרקעין.

2.המבקשים הגישו המרצת פתיחה לבית משפט זה וכן בקשה לצו מניעה זמני שיורה על עיכוב הליכי מימוש משכנתא ופינויים מבית מגוריהם.

3.בהחלטה מיום 11.3.10 ניתן צו ארעי האוסר פינוי הבית ונקבע דיון במעמד הצדדים, שבמסגרתו תידון גם שאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה.

4.בישיבת יום 21.3.10 התייחסו הצדדים, בין היתר, לשאלת הסמכות העניינית.

טענות המבקשים

5.המבקשים הם בעלים משותפים, יחד עם אחרים, במושאע, של המקרקעין הידועים כחלקה 5 בגוש 17143 בעוספיה (להלן: "המקרקעין"). בחלק משטח החלקה בנוי בית מגוריהם (להלן: "בית המגורים"). המבקשים שעבדו את זכויותיהם במקרקעין לטובת הבנק המשיב ובשל קשיים כלכליים לא עמדו בתשלומי המשכנתא במלואם.

6.הבנק נוקט נגד המבקשים בהליכי מימוש המשכנתא ביחס לבית מגוריהם אך הוא אינו רשאי לעשות זאת, הבנק אינו יכול לבחור כי השעבוד יחול על חלק מסויים במקרקעין, כגון הבית בו מתגוררים המבקשים ולפעול לפינויו. זכויותיו של הבנק הן זכויות בחלק בלתי מסויים במקרקעין, שהרי אלה הן זכויותיהם של המבקשים עצמם.

7.אם הבנק רוצה לתפוס חזקה בחלק ספציפי במקרקעין עליו לפעול לייחוד חלקם של המבקשים. אין הסכם שיתוף חתום בין השותפים במקרקעין, יש שיתוף בהתנהגות שמכוחו מתגוררים המבקשים בבית המגורים אך אין הדבר מקנה זכות לבנק לתפוס חזקה בשטח ספציפי זה.

8.אין המדובר בתובענה הנוגעת למקרקעין שכן אין בה להביא לשינוי ברישום הזכויות ולכן הסמכות תיקבע עפ"י שווי הזכות הנדונה, ובמקרה זה לבית משפט השלום.

9.לא הוסבר למבקשים ביחס להגנות מכוח סע' 33 לחוק הגנת הדייר ו/או סע' 38 לחוק ההוצאה לפועל ולכן אין לוויתורם על הגנות אלה בשטר המשכנתא כל תוקף. פינויים מהבית, ככל שיבוצע, צריך להיות בכפוף להגנות אלה.

טענות המשיב

10.מדובר במשכנתא רשומה משנת 1994, אין המדובר במשכון זכויות חוזיות. המבקשים חתמו על שטר המשכנתא בפני רשם המקרקעין. על פי המשכנתא הבנק נכנס בנעליהם של המבקשים. אין מחלוקת שזכויותיהם הן זכויות במושאע אבל קיים הסכם שיתוף וחלוקה בפועל, לפיו נוהגים השותפים בחלקה מזה עשרות שנים. מכוח הסכם זה מחזיקים המבקשים בבית מגוריהם. כשנלקחה ההלוואה שלהבטחתה נרשמה המשכנתא, הבית כבר היה בנוי כך שהיה ברור לצדדים מהו הנכס המשועבד. אם מישהו יכול לטעון טענה ביחס לתפיסת חלק ספציפי במקרקעין הרי שאלה הבעלים האחרים, יש בטענה זו כשהיא באה מפי המבקשים חוסר תום לב.

11.מדובר בתובענה במקרקעין שאינה בסמכותו של בית משפט זה. בית משפט זה מוסמך לדון רק בטענה הנוגעת לוויתור על ההגנות שבסע' 33 לחוק הגנת הדייר וסע' 38 לחוק ההוצאה לפועל.

דיון

12.בכותרתה של המרצת הפתיחה הוגדרה מהותה כדלהלן-

"מהות התביעה: הצהרתית, צו מניעה קבוע.".

13.בהמרצת הפתיחה מפרטים המבקשים את הסעד לו הם עותרים כדלהלן (סע' 30-31) -

"אשר על כן מבוקש ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לפנות את התובעים מהדירת המגורים הבנויה על חלקה מס' 5 בגוש 17143 מאדמות עוספיה משאין השיעבוד בר ביצוע ו/או אינו תופס לגבי דירת המגורים הנ"ל אלא חל על חלקים בלתי מסויימים במושע ולהצהיר על בטלות כל ההליכים שננקטו ו/או שיינקטו על ידי המשיב בנוגע למימוש השעבוד על דירת המגורים של המבקשים הבנויה על חלקה מס' 5 בגוש 17143 מאדמות עוספיה ובמיוחד הליכי הפינוי של הדירה הנ"ל במסגרת תיק הוצל"פ מס' 0224655961 בשלכת ההוצאה לפועל בחיפה.

לחילופין ולאור הנימוקים לעיל בדבר העדר תוקף לתניות ויתור על הזכות לדיירות מוגנת ו/או דיור חלופי ליתן צו מניעה קבוע האוסר על פינוי הדירה ללא מתן זכות לדיירות מוגנת ו/או ללא מתן דיור חלופי" (כתיב וניסוח במקור, ש.פ.כ).